אישה , פגישה ושינוי.... פתאום באמצע החיים....אני מסתכלת במראה ורואה אישה שהאור בעיניים שלה כבה ...מה חסר לי? יש לי שני ילדים מקסימים, בית יפה בראשון לציון,עבודה מסודרת עם משכורת קבועה ובטחון כלכלי...בעל שאוהב אותי...ובכל זאת לא מאושרת...משהו בגוף מאותת לי את עושה את עצמך שמחה ..את לא באמת...אני משתדלת להמשיך את חיי היום יום, ללכת לבית-ספר , להיות מורה טובה , אבל בפנים משהו בוער בי...אני יודעת שיש לי הרבה מה להציע ..ברוכת כישרונות...אבל אפילו אני לא מעיזה לחשוב על שינוי...עצם המילה הזו עושה לי לא טוב ..אני מחפשת יציבות...להרגיש בטוח, וחוסר וודאות עושה לי קושי עצום....גדלתי בבית נוקשה , בלשון המעטה .. " לא עוזבים עבודה קבועה , אם לא מתים מזה , אפשר להמשיך לסבול...החיים זה לא פיקניק..ועוד ועוד...אמונות מקבעות..." והימים עוברים...עוד מעט אני חוגגת את יום הולדת 39..ושנה אחרי זה את יום הולדת 40..ממש באמצע החיים..ואני לא יודעת אפילו לענות על שאלות פשוטות :מה אני רוצה ? מה אני באמת רוצה למה לא טוב לי ? מה אני מחפשת ? האם אני בייעוד הנכון שלי ? האם נולדתי מורה ואני חייבת למות מורה ? למה אני חייבת להיות במקום האחרון בסדר העדיפות שלי ?..למה אני חושבת על כולם ורק על עצמי לא...אני חושבת על הילדים, על הבעל, על החברות שלי , על התלמידים בביה"ס, על המורות אלה שאני אוהבת ואלה שאני לא סובלת , על המנהלת..ההורים שלי , של בעלי...מה יגידו , מה יחשבו ..למה אני צריכה לרצות את כולם חוץ מאשר את בת-שבע?....עם השאלה הזו הסתובבתי בבטן יותר משנה ולא הייתה לי תשובה ...מה אני יכולה לעשות עם עצמי? אני יודעת שאני יכולה להיות מורה טובה , מנהלת מצוינת...הרי סיימתי קורס מנהלי בי"ס לפני שנים..ופעם זה היה החלום שלי לנהל...אבל משהו קרה לי ...הבנתי , למרות הקושי בכך...שניהול בי"ס ..זה לא מה שחשבתי ...שזה לא באמת לשנות את פני החברה , שיש אילוצים..ולא כל מה שאני חולמת לעשות הוא אפשרי....ועם תחושת הבלבול, החוסר אונים..אני אפילו לא יודעת מאיפה מתחילים.... במה אני טובה ? אני קודם כל אוהבת לדבר, להעביר מסר, להדריך, להורות דרך... אוהבת אנשים, אוהבת לעזור , אכפתית , ועושה כל מה שצריך הכי טוב שאפשר..קוראים לזה פרפקציוניזם....ויש אנשים שבטעות קוראים לכאלה נשים "פרייריות"..משקיעות את הלב והנשמה בלי לקבל תמורה הולמת.... התחלתי לחשוב ..בת-שבע לאן? מה היא רוצה לעשות כשתהייה גדולה?איפה היא רוצה להיות בעוד 5 שנים? האם מורה זה פסגת שאיפותיי?...האם רק זה ?...אולי עוד משהו..אולי אם אתחיל מסע אחר..אצעד בשביל אחר ....אולי גם אגיע למקום אחר...ולא רק לבית – הספר.... כשהתחילו כאבי הבטן, הראש , האנרגיות לרדת, חוסר הסיפוק עולה כל יום מחדש...הבנתי שהפעם אין לי לאן לברוח יותר..חייבת למצוא עניין בחיים...משהו שיאיר לי את הנשמה ... והנה יום בהיר אחד אני יושבת על המחשב ומתחילה "עבודת חרישה מעמיקה "ונכנסת לכל אתרי הלימודים...מה אלמד? במה אני טובה ? איך אתחיל תואר שני? מאיפה הכסף? איך לעזוב את הילדים?....התירוצים שלי ..היו שמורים לכל צרה שלא תבוא....אולי לא אתקבל...אולי לא אתמיד..אולי אשבר...אולי לא יעניין אותי..יהיה לי קשה להתמודד עם האנגלית...איך אצליח לשלב עבודה עם לימודים?....והנה ...משום מקום מזמינים אותי ליום פתוח....לימודי ייעוץ ארגוני...התנהגות ארגונית...אני אפילו לא יודעת מה זה ..אבל זה קרוב לבית..מה יש לי להפסיד?....נלך, נתרשם... אחרי כמה ימים...כל השאלות נשארו אותו דבר....אבל הייתה לי תשובה על אחת מהן..אני חייבת ללמוד , תואר שני יהיה לי בדיוק בעוד שנתיים אחר כך אלוהים גדול!..ואני בשלב זה לא מאמינה גדולה בעצמי...לא בטוחה ..חוששת....כל הפחדים מציפים אותי מחדש...ומה אהיה אם אכשל?ומי ידאג לילדים שלי ? הבת הקטנה שלי בת 6...והבן...עוד לא בן 12...ואיך נסתדר?....ומי יכין אוכל?..ואיך אתכונן למבחנים? ואיך אעבור אותם?...ואיך יהיה לי זמן לעבודות? ומה יהיה עם בעלי?...הוא רק שמע את הרעיון שבחרתי למוד ייעוץ ארגוני ומיד אמר :" אלף יועצים ארגוניים יש רק בראשון לציון והסביבה ...מה תעשי עם זה ...חבל על הזמן...תישארי מורה .זה מקצוע טוב ..למה הלכת שנתיים ללמוד ניהול בתי ספר?...." והפעם אני נחושה! אני מתחילה לדאוג קצת לעצמי...אני אוהבת ללמוד..ואני מתחילה שוב מחדש...לפגוש אנשים חדשים...לדבר על נושאים אחרים...להיות בחברת גברים...לשם שינוי...ללמוד באוניברסיטה משהו שאני בחרתי ולא ההורים שלי בחרו בשבילי ..בשביל הנוחות, כי הוראה זה משהו שמתאים לאישה ..מקצוע נוח, חופשים...והעיקר אפשר לגדל גם ילדים בראש שקט....וגם אישה למופת...עובדת...אבל לא יותר מדי... הימים של לפני תחילת שנת הלימודים היו מלאי התרגשות...משהו חדש עומד להתרחש בחיי.ואני לא יודעת לקראת מה אני הולכת...ואם אצליח...? או לא .... בשיעור הראשון הצגנו את עצמינו....ואני אמרתי ..אין לי ציפיות מיוחדות...אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה , באתי ללמוד..אני לא יודעת אם אני במקום הנכון, לא יודעת אם אני בזמן הנכון....אבל קיבלתי החלטה לנסות משהו אחר...והנה אני כאן, בשורה השלישית באולם ההרצאות, התיישבתי ליד גבר, לשם שינוי....היה המון מקום באולם..אבל אני בחרתי הפעם לשנות...ואם כל חיי למדתי עם נשים..הפעם אני בוחרת להתיישב ליד , גבר..והוא לא אחר שמאשר....מאמן, שאלתי אותו מה אתה עושה ..והוא אמר לי אני עושה קואצינג....למה כבר מתחילים לדבר אלי בשפה שאני לא מבינה ..רק שאלתי מה אתה עושה כבר להגיד לי מילה באנגלית coaching......ולא להסביר לי מה זה ..לא הבנתי וגם לא שאלתי מה זה ...כנראה אני באמת הגעתי מכוכב אחר..ועדיף שלא יגלו את הבורות שלי....שתקתי ..הכי טוב חשבתי , הכי נכון..... לטובת סקרנים אחרים באולם...הוא הסביר מה זה בדיוק הקואצינג הזה ..איך זה נכנס לתוך החיים שלנו מעולם הספורט ואנחנו פשוט מתאמנים..הוא מאמן אנשים לקראת ראיון עבודה ..ואני מכירה אימונים אחרים...לאמן ילדים לחשיבה , לאמן את עצמי לפני אסיפת הורים, לאמן את הגוף שלי ..לעיתים רחוקות מאוד...מה זה המקצוע הזה ?....מי צריך אותו? מה אדם לא יכול להציב מטרות ולהגיע לאן שהוא רוצה ?...מי בכל שמע על תפקיד כזה....מקצוע?...לא צריך להגזים....בשביל זה אנשים משלמים כסף? בשביל שישאלו אותם שאלות...אני מוכנה לשלם כסף בשביל שיתנו לי תשובות....לשאול אני יודעת בעצמי..כך חשבתי...ובכלל מה הבעיה ..יש שאלות נהדרות..כמו למשל : למה אני לא מאושרת? מה חסר לי ? מה אני רוצה ? מה יהיה ? למה אני לא ישנה בלילה ? למה אני מקבלת כל הזמן מיגרנות? למה אני הולכת כמו סהרורית...אבל איך עונים עליהם... ומי זה אותו בעל מקצוע...שיכול להגיד לי מה טוב לי ומה לא... 3 שנים חלפו מאז....עברתי כברת דרך ענקית, אם מישהו היה אומר לי שאני אהיה במקום הזה הייתי ממליצה על אשפוז מיידי..הרי זה בלתי אפשרי לחשוב כך.....סיימתי לימודי תואר שני בייעוץ ארגוני, סיימתי לימודי אימון, צברתי מאות שעות אימון...עם כל סוגי האנשים....הרצתי בפני מאות אנשים על הדרך שלי , על השינוי שעשיתי , על זה שחלומות מתגשמים ...אם מאמינים..על כוחה של אופטימיות, על תקווה ..על המשפט..."אין דבר העומד בפני הרצון...בכל פעם אני מזכירה לעצמי ולכל מי שבא אלי , הבחירה להיות תקוע במקום – זו בחירה שלך, הבחירה לא לקבל החלטה זו גם בחירה שלך, הבחירה לבכות על מר גורלך- זו גם הבחירה שלך..הבחירה לקטר, לבכות, לא להיות שמח בחלקך, להיות עצוב , מדוכא, קורבן , כל אלה הבחירה שלך....ואתה גם יכול לשנות את חייך...אם מאמן או בלעדיו....אבל משהו צריך להשתנות בהרגלים שלך....אם רק קיטרת והאשמת – לך לבדוק למה אתה עדיין ממשיך לצעוד באותו שביל מוכר שלא מוביל אותך לשום מקום...אם קשה לך- תשאל , למה ..מה אני יכול ללמוד מזה ....אם אתה קורבן- אתה יכול לבחור להיות המושך בחוטים, זה תלוי בך!!! קחו דף נייר רשמו עליו, האם אני מרוצה ? האם אני שמחה ?האם החיים שלי הם כמו שחלמתי?....אפשר להתחיל לכתוב חלום אחר..מדוייק...בצבעים יפים...מפורט , מלא בחושים....צאו לדרך..חבל על כל יום שנגמר ולא עשינו בו משהו משמעותי.... והנה קיבלתי מייל מאחת המתאמנות שלי: "את פשוט לא יודעת איזה תענוג היה לפצוח את הבוקר עם המילים הנפלאות שלך באתי קצת חולה למשרד (בעיות גרון) כי מחר אני לא אהיה ואני לא רוצה להשאיר דברים פתוחים, כך שהאנרגיות שלי היו קצת קווץ', והנה פתאום כמו קרן אור חמה וצבעונית שיצאה מבעד למילים הכה נפלאות, וצבעה לי את האנרגיות בצבעים יפים, חיים, אופטימיים, ואני אחרת לגמרי את מבורכת ביכולת מ ד ה י מ ה לעשות טרנספורמציה והתמרה בחיים של אנשים. האם את מודעת לעומקה ואיכותה של יכולת מבורכת זו? אני חשה כאילו לקחתי כפית דבש כדי להתעצם, והכול בזכותך!"(טליה )
בת-שבע טל יועצת ארגונית ומאמנת אישית 052-4826705, 03-9610089
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
אישה , פגישה ושינוי....
