יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ התניה, אם אתם תקיימו את המצווה עליכם – אז...
אֶל-מִצְו?ֹתַי, מהן המצוות? אלו הן סדר החיים הכללי, הטבעי לאדם. אותו סדר המאפשר לו להתנהל בהרמוניה עם הסביבה והטבע.
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם כאן ועכשיו, לא בעבר ולא בעתיד.
--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, איזו מין מצווה זאת לאהוב? הרי לא ניתן להורות למישהו לאהוב. אלא שזהו סדר החיים המדויק לו לאדם. עליו לאהוב את מי? את אלוהים, שהוא ההוויה האין סופית הקיימת בכל. כלומר, לאהוב את הזיק האלוהי השוכן בכל אדם ודבר ביקום, ובראש ובראשונה באדם עצמו. זו השכינה, זהו הבסיס הטבעי והראשון. כל ילד בן יומו זקוק לאהבה הזו, עבור עצמו, על מנת להתקיים.
וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. את האהבה הנקייה והטהורה הזו יש לממש באופן מלא ועמוק. "בכול לבבכם", כלומר במציאות הפיזית המזרימה דם בעורקים ומקיימת את הגוף "ובכל נפשכם", כלומר במציאות הגבוהה יותר של נשמה המחיה את האדם.
יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם במידה ואתם תחיו את הזיק האלוהי, את האהבה השוכנת בתוככם ברמה הפיזית והנשמתית, היקום ייתן לכם את "מטר ארצכם", כלומר גשם, הגשם הוא הגשמי, החומר.
בְּעִתּוֹ, אתם תקבלו את החומר בעתו, בזמן המיועד לו.
יוֹרֶה ומלקוש; תקבלו אותו בסדר המדויק, ראשון ראשון ואחרון אחרון, לא אתם תקבעו את הסדר הטבעי אלא תהיו חלק ממנו.
וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. אתם תאספו, כלומר זה יהיה בכל מקום, בקלות, בלי מאמץ. פרנסה ושפע כלכלי יהיו זמינים לכל.
טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; כאשר אתם חיים את האהבה האלוהית, אתם משפיעים על כל הטבע, גם על החי והצומח. אתם יוצרים מציאות יקומית של שפע, ובפועל יורד גשם (לא רק כדימוי).
וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. תחיו במרחב של שובע, סיפוק ומימוש.
טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; היזהרו שלא להתפתות.
וְסַרְתֶּם, ולסטות מהדרך המדויקת של האהבה האלוהית.
וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. מה הם האלוהים האחרים? אלוהים של חומר, כוח ומעמד. כלומר, החלפתם אהבה אמיתית מהנשמה בכוח ומעמד.
יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם עצר את המציאות האין סופית הנמצאת מעלינו כל הזמן.
וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, ולא ירד גשם. המציאות הגשמית תיעצר.
וְהָאֲדָמָה, מקור הפרנסה שלנו.
לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; לא יניב את השפע שיש באפשרותו לתת.
וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, במציאות כזו אתם תאבדו במהירות, תכלו ותעלמו.
מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם. מהמקום שקיבלתם ובו אתם נמצאים, מקום שלכתחילה כולו טוב.
קיבלנו מתנה נפלאה, מציאות שופעת אין סופית מלאה בטוב, ובמקום לקיים בה את סדר החיים המדויק, האוהב והטבעי שלנו, במקום לאהוב אותה ואת כל השוכן בה מדומם ועד אדם בכל לבבנו ובכל נפשנו, במקום כל זה השתמשנו בה על מנת לזכות בכבוד ומעמד, על מנת להוכיח את מי ומה שאנחנו. בעשותנו זאת אנו הורסים במו ידינו את אותה מתנה מופלאה. הקלקול הנשמתי והרוחני, קלקול האהבה, מביא כליה אמיתית על העולם שאנו חיים בו: זיהום, רעב, פשיעה, מלחמות, אסונות טבע, עוני. אך אין זה סוף דבר, שהרי הכוח הבונה שבאהבה מאפשר להוציא את הזיק האלוהי הקיים בכל אל הפועל במציאות החיים, ולאפשר למציאות זו להתממש באין סופיותה.
יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם את כל הנאמר עליכם לשים במציאות הגוף.
וְעַל-נַפְשְׁכֶם; את כל הנאמר עליכם לשים במציאות הנשמה.
וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, את כל הנאמר עליכם לממש במעשה היד.
וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. את כל הנאמר עליכם לראות.
יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לא די שאתם נוהגים כך, עליכם גם להעביר את הידע שיש לכם הלאה, לדורות הבאים ולסובבים אתכם.
לְדַבֵּר בָּם, עליכם להזכיר זאת בכל מצב.
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ כאשר אתה בפרטיותך.
וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, כאשר אתה חלק מהכלל.
וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.בכל מרחב היום, מבוקר ועד לילה.
כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. בשער המחבר את המציאות הפרטית והכללית, כלומר, גם במרחבים הקטנים שבין המרחבים המובהקים והגדולים.
כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ. {ס} כאשר תממשו את כל אלה, הימים על פני האדמה, כלומר במציאות המוחשית של העולם, יהיו כימי השמים, אין-סופיים ובלתי מוגבלים עבורכם ועבור הבאים אחריכם. זהו הפוטנציאל הקיים מאז ומתמיד.
לסיכום, על כל אחד ואחד מאיתנו להתבונן לתוך עומק הנשמה השוכנת בקרבו, ולזהות בה את הזיק האלוהי המקיים אותה. יש באפשרותנו לקחת זיק זה, קוד קיומי זה, ולקיימו בכל מרחבי החיים שלנו מתוך ערות להווה. ערות זו היא היכולת להוציא את שם השם "יהוה" מן הכוח אל הפועל ובכך להתחבר לצלמו. כלומר, יש בנו את אותו חלק שמאפשר את קיום ההוויה היקומית מתוך הסדר הנשמתי שלה, כל אחד וחלקו הייחודי.
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
