מימוש עצמי מגיע מתוך אהבה עצמית, מתוך ראיית התכונות הנפלאות שקיימות בנו ואותן אנו לוקחים כמובן מאליו. כשאמא מנשקת ומחבקת את ילדה, עולה בה אהבה עצומה שפורצת וקולחת ממנה, באופן כל כך טבעי, ללא שאלת שאלות. זה נראה לאמא מובן מאליו, אותה נשיקה וחיבוק, אין לה שאלות על כך כלל וכלל. מעולם היא לא עוצרת ושואלת את עצמה מהיכן אותה היכולת המדהימה שלה לאהוב בצורה כזאת, עד כדי הקרבת החיים שלה למען ילדה. עד אותו הרגע שבו היא פגשה את האדם אותו נשאה ברחמה וציפתה לבואו, היו לה המון אהבות, להורים, למשפחה, לחברים קרובים לבעלה, אך תמיד זה היה ממקום שבו יש התנייה שאומרת: אני לא יכולה להביא את האהבה שיש בי לכל אדם, מהשאלה הפנימית, איך זה ייתפס ואיך זה ייראה כלפי חוץ. כל כך הרבה פעמים בחייה היא וויתרה על הצורך הבלתי מוסבר הזה לתת את האהבה שמוצפנת בתוכה לאנשים, כל כך וויתרה עד כדי כך שהיא דכאה את יצר האהבה העצמית והאהבה העצמית הוחלפה ברצון לאהבה ואישורים חיצוניים. בפעם הראשונה בחייה היא פוגשת ביציר בטנה, ובפעם הראשונה בחייה, אותו פעוט קטן שהיא מחזיקה בידיה, שהיא עצמה נתנה לו חיים, אינו שם מולה התניות ושאלות ומתוך כך, פרץ האהבה שקיים בתוכה יוצא בצורה כל כך טבעית ומותר לה לאהוב כמה שהיא רוצה. אושר הנתינה מתוך אהבה עצמית שאותה אמא העניקה חיים לאדם שמוחזק בידיה מתחלף בצורך להוכיח לילדה הרך אותו היא אוהבת כל כך, כמה היא אוהבת אותו והאהבה עוברת מהרגש לחומר. הפוקוס שהיה עד כה בנתינת אהבה טהורה, עובר והופך לפוקוס של תלות בילדה שהפך להיות המקור לראות את התכונות המופלאות הללו בתוכה. מאותו הרגע היא תעשה הכל כדי לא לאבד את ההרגשה המדהימה הזאת לתת מהאהבה שלה, עד כדי כך שהיא תקריב כל דבר למען ילדה, שימשיך לקבל ולאשר את האהבה העצומה שיש בה, גם בלי קשר לילדה. הצורך לתת את האהבה העצומה הזאת הוא כל כך חזק מבינתה, וכשילדה הראשון יעמוד על שלו, יגיע צורך בילד נוסף, כדי שהאהבה שקיימת בה, תבוא שוב לידי ביטוי. רק לראות את התמונה בראש, של אמא, אשר מניקה ותוך כדי הנקה, מביטה בילדה באהבה כל כך גדולה ועצומה, כדי להבין, כמה אהבה יש באדם לתת. לכולנו יש צורך בילד אחד כזה שיקבל את אהבתנו העצומה, ללא שאלת שאלות, ללא התנייה, ללא דחייה והכי חשוב בלי השאלה איך ייראו, ישפטו, יבקרו, ינצלו את האהבה הזזאת שיש בנו לתת.
אותו ילד קטן שאנו כל כך רוצים להראות ולהוכיח לו את אהבתנו נמצא כאן עכשיו וקורא את המייל הזה. אתה ואת אותו ילד קטן שזקוק עכשיו לאהבה העצומה שיש בכם לתת. את ואתה שצריכים להכיר את העצמות המדהימות באהבה שיש בכם לתת לעולם ואותה אתם נותנים בכל רגע נתון, אלא שלקחתם זאת כמובן מאליו. כשנגלה את עצמנו, את התכונות המופלאות שקיימות בתוכנו, אותן תכונות מופלאות שגורמות לנו לתת ולאהוב מתוך אותנטיות, טוב לב, בטחון, תשוקה, התלהבות, עצמה, ענווה, וסיפוק רגשי. ביום בו נגלה את התכונות המופלאות בתוכנו, ונעניק אותן קודם כל לעצמנו, רק אז נרגיש מימוש רגשי אמתי, בלי צורך באישורים והתניות מהאחר. נאהב את עצמנו כל כך, ומתוך כך נרצה להעניק לעצמנו את הטוב ביותר בעולם. כל כך נאהב את עצמנו, עד כדי כך שנרשה לעצמנו לעשות למען עצמנו ובכך נדאג לממש את עצמנו, שהצורך שלנו לתת את אהבתנו לאחר יהיה מחוייב במציאות קודם כל לעצמנו, מפני שרק אז נכיר בצורך של האחר באותה אהבה שקיימת בנו כלפי עצמנו ועושה אותנו מאושרים. אנו כל כך רוצים לתת ולאהוב, רק שהפעם אותה נתינה ואהבה יגיעו ללא תלות ולא מתוך איך רואים אותי ומה חושבים עליי, מה אני אשיג ומה ייצא לי מזה,. זה כבר לא ישנה כלל וכלל...שום דבר לא משנה כשאנו נאהב את עצמנו, אנחנו לא תלויים יותר באחר ומתוך כך אנו פנוים לתת ולהעניק את עצמנו, את מה שיש בנו, אנו פנוים לתת לאחר והאחר קיים שם ומחכה בשקיקה לקבל. אין אדם שלא מחכה לאותה אהבה ונתינה שלנו, חוסר התלות באישור מהאחר, הופך במהרה את אותו אדם שאוהב ומוקיר את עצמו לנינוח ושלוו, ללא מחשבות טורדניות ועיכובים מיותרים, ומתוך כך הוא יעניק לאדם שלצידו אהבה טהורה, שלא על בסיס שיש בה ציפייה לקבל חזרה. האהבה תזרום בין אחד לשני מפני שהיא מגיעה ללא ציפייה. קוד הקיום חושף בפני האדם את התכונות והמאפיינים המדהימים שקיימים בו. את הייחודיות אותה הוא קיבל להעניק לעולם. קוד הקיום מגיע עם הצופן הרגשי שמתגמל בצורה נקייה וטהורה את האחר ללא ציפייה להשיג ולקבל ממנו תמורת אותה אהבה. בעידן הקיים, במציאות, של תחרותיות והשגיות, בעולם שבנוי על כח ומעמד, אנו חושבים שכדי להרגיש טוב אנו צריכים להשיג את מה שאנו רוצים ולהראות כיודעים הכי טוב, בעידן שכזה במציאות שכזאת, אנו הופכים את האהבה שלנו למפלצת איומה שהופכת את האחר לרכוש שלנו, כדי שימשיך לאשר את האהבה העצומה שלנו לתת. כל פעם שנפגוש באדם ובטעות נפרש אותו כאחד שלא רוצה את קרבתנו או "לא שם עלינו", אנו נשפוט ונבקר אותו, נדחה אותו, נרכל עליו, נתחשבן איתו ונגיע לשנאה תהומית כלפיו וכל זאת מפני שבפרשנות שלנו, הוא מונע מאתנו לתת את מה שיש בנו ברגש הנקי והטהור. קוד הקיום מאפשר לנו, קודם כל להכיר את עצמנו ולתת לעצמנו ממה שיש לנו. קוד הקיום מאפשר לנו להתאהב בעצמנו ומתוך כך לוותר על "המלחמה" שהכרזנו בעידן ובמציאות הבלתי הגיונית הזאת של כח ומעמד, מציאות שמשחיתה את הנשמה ומרעילה את הגוף. בעידן כזה קוד
הקיום הגיע, כדי שהאדם יפגוש את עצמו ואת צרכיו קודם כל ולאחר מכן הוא יירצה להעניק את מה שהוא הכיר בעצמו לאחר מתוך נינוחות ושלווה אמתיים. קוד הקיום מאפשר לנו להיות רכים, סובלניים, סבלניים, זורמים וקלילים עם עצמנו, ברגע שאישרנו את עצמנו. אין לנו מה להוכיח לאף אחד שום דבר. חובת ההוכחה היא על עצמנו בלבד לעצמנו. ואין דבר יותר טוב מלהעניק את האהבה העצומה שיש בנו לעצמנו, מפני שרק אז אנו יודעים מה זאת אהבה אמתית, אהבה שמנצחת, אהבה שיש בה חיים אמתיים. לא נרשה לאחר את מה שאנו לא מרשים לעצמנו. נשפוט את האחר כפי שאנו שופטים את עצמנו. נבקר את האחר שזורם וקליל יותר מאתנו. נתחשבן עם האחר כפי שאנו מתחשבנים עם עצמנו. לא נסבול את האחר אם הוא יותר שמח מאתנו. נטיל ספק ונהיה חשדניים כלפי האחר כפי שאנו חשדניים וספקנים כלפי עצמנו. אך ביום הגאולה של כל אחד מאיתנו, אותו היום בו אנו נכיר את התכונות המופלאות שקיימות בנו, את מי ומה שאנחנו באמת, רכים ואוהבים. אנו נחבק ונאהב, את השונה, את האחר, את הילד, ילדה, בעל, אישה, בן זוג, בת זוג, אח, אחות, אבא, אמא, חברים, חברות, ידידים, ידידות, מכרים, אנשים זרים. אנו נתעסק כל היום במימוש אמתי להביא את מי ומה שאנחנו לאחר, מכל כך הרבה טוב לב, בלי הצורך לרצות, להשוות, להיוות ציניים ואנוכיים. קוד הקיום מאפשר לנו להיכנע, לזרוק את הנשק מהידיים ולהכריז אהבה אמתית. מי שיירצה לקבל מוזמן ומי שעדיין לא מוכן לקבל גם מוזמן. לנו יש מה לתת ואנחנו כאן. לא שופטיים ולא מבקרים אף אחד מפני שאנו אוהבים את עצמנו ומפני שכל התורה כולה היא: "ואהבת לרעך כמוך".
מאת פלטיאל אריה אשרמן- מפתח קוד הקיום, מנחה ומאמן על פי קוד הקיום
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
