עם יד על הלב: אתם מאמינים שאפשר לדעת ולהבין באמת את כל מה שקורה מסביבנו ובתוכנו? שאפשר לאחוז בתפיסת עולם שתכיל ותסביר את כל מה שאנחנו רואים ושומעים ומרגישים ועושים? ואם לא, מקובל עליכם שיש תפיסות עולם מלאות ומדויקות יותר ותפיסות עולם שטחיות ומוטעות יותר, או שכל חיווי ממין זה הוא סובייקטיבי לחלוטין ולכן אין לו שום ערך מלבד בין האדם לבין עצמו?
ומה טבעו של הידע שיכול לרכוש לו האדם? האם מדובר רק במידע יבש, מה בדבר הרגשות, ההבנות, האמונות, הניסיון האישי, האינטואיציה? איך רואים תמונה אחת בכל הבלגן הזה?
שאלות קשות. אם מסתכלים על כל זה מהצד זה יכול להיראות בערך כך: מצד אחד עומדת קבוצה קטנה של שאלות קיומיות ומהותיות, עתיקות כאורך הזמן. מהצד השני, יש אינספור תשובות, מכל הגדלים, הצבעים והסוגים. באמצע, בין שני החלקים, מסתובבים אנחנו, בני האדם, בתוך ענן של תשובות, אוחזים באחת, מביטים באחרת, אבל תמונה גדולה אין.
ובכל זאת, טור זה נכתב על ידי אדם נאיבי שמאמין באפשרות האדם להתקדם בסולם הכרת היקום והאדם אפילו עד לדרגת אלוהים עצמו, או מה שזה לא יהיה. מתי? כבר מעכשיו, מהחיים האלה שמתקצרים לנו שנייה אחרי שנייה.
המשימה שלי היום היא לשכנע אתכם שיש טעם בבדיקה יסודית ובשדרוג של תפיסת העולם. ברוב המקרים, זה לא קורה בהילוך אוטומטי של "חיי עבודה ארוחת ערב וטלוויזיה". מצד שני, אם אני משכנע את המשוכנעים, נסו ברצינות לכתוב את תפיסת העולם שלכם על דף נייר, ואם ייצא לכם משהו שמחזיק מים, שימו אותו בכיס וצאו לחפש משהו מועיל יותר מלקרוא טור של איזה נאיבי באינטרנט. אם נשארתם איתי, בואו ננסה להיות מדויקים ולראות על מה אנחנו מדברים: מהי תפיסת עולם ומה היא כוללת? ההצעה שלי היא לכלול כמה שיותר בתוך התפיסה, כלומר לכלול בה גם את היקום החומרי, את כל הכוכבים והגזים והאטומים והחיים ומה שיש עליהם וביניהם, אבל גם את כל הישים הלא חומריים, מושגים כמו אהבה או אלוהים, שיפוט ערכי, רגשות, מחשבות, מונחים מתמטיים מופשטים. תיאוריה של הכל. השארתי משהו בחוץ?
אני רק מבשל תבשיל על פי מתכון מדהים שהמציא טבח אחר
למי ששואל את עצמו מי נתן לי את הזכות והאומץ לחפור בתפיסת העולם של אנשים אחרים סתם כך, ועוד באמצע החורף, התשובה שלי היא שמי אני זה הדבר הכי פחות חשוב בדיון הזה. אני כאן רק כדי לבשל תבשיל על פי מתכון מדהים שהמציא טבח אחר. הגדולה של המתכון הזה, במשפט אחד, היא שהוא משתמש במגוון עצום של חומרים ומוצרים שונים, קרוב לוודאי בכל חומר גלם אפשרי, ובהמון שיטות הכנה ובישול שונות. טעמו של התבשיל הזה, הפלא ופלא, הוא טעם אחד, מאוזן ומדויק, וערב מאוד לחך, לפחות לטעמי.
לטבח שהמציא את המתכון הזה קוראים קן ווילבר. ווילבר, בצעירותו, נתקל בבעיה שהפכה להיות הציר הראשי של חייו: הוא מצא עניין ומשמעות בהרבה מאוד תחומים ופרקטיקות שונות בהן התנסה, ביניהם פסיכולוגיה, זן, מדיטציה, ביולוגיה, אמנות, מוסר, סוציולוגיה, חקר דתות ועוד ועוד, אבל כולן היו במריבה ובסתירה כמעט מתמדת, מה שלא אפשר לו לראות תמונת עולם גדולה והרמונית - אחת - שתכיל אותן. מאז הוא הקדיש את חייו למדיטציה ולניסיון למצוא את התיאור הטוב ביותר שהוא יכול לתת לתמונה הזאת. בדרך הוא הוציא 22 ספרים שתורגמו ליותר מ-30 שפות. היום הוא ההוגה האמריקאי המתורגם ביותר בעולם ואחד מאנשי הרוח המשפיעים ביותר.
סאטורי של מודעות בוהקת
ווילבר פירסם את ספרו הראשון "The spectrum of consciousness" בגיל 23, מיד לאחר שעזב לימודי ביוכימיה מתקדמים באוניברסיטה. בספר הוא טען שההתפתחות האנושית מתגלה בגלים או ברמות של תודעה שחורגות מעבר למה שידוע לפסיכולוגיה המודרנית. הוא התווה מהלך שבו החברה או הפסיכולוגיה אמורות להביא את האדם אל תודעה עצמית בריאה וברורה יחסית, ומשם כלים "רוחניים" או התפתחות עצמית יכולים לדחוף את האדם להתעלות מעל לאותו אגו בריא אך מצומצם, אל מצבי תודעה מתקדמים ורחבים יותר (טרנס פרסונליים). בעזרת התיאוריה הזאת הצליח ווילבר "לחתן" את פרויד ובודהה ולהסביר מדוע שני דברים שנראים כל כך שונים וסותרים הם בעצם חלקים שונים אבל נחוצים של אותו קו התפתחות אנושי.
את פריצת הדרך הגדולה ביותר שלו עשה ווילבר בשנות התשעים, בהן ניסח את יסודות התיאוריה האינטגרלית הנוכחית שלו בשני ספרים: "סקס, אקולוגיה, רוחניות" ו"ההיסטוריה המקוצרת של הכל".
פריצות דרך מחשבתיות הן פעמים רבות תולדה של כוח רצון ועקשנות עצומים. המיתוס על גואטמה בודהה מספר שהוא התיישב מתחת לעץ מתוך החלטה שלא יזוז עד שיבין וידע את האמת המוחלטת, ואז הוא הואר. המיתוס על יהודי בשם חוני מספר שהוא שרטט מעגל סביבו ואמר שלא יזוז עד שגשם ירד. בסוף הגשם ירד. המיתוס על קו ווילבר מספר שהוא הסתגר בסטודיו שלו וכיסה את הרצפה במאות תרשימים, מפות ומבנים של תיאוריות, תחומים ומסורות והחליט לא לצאת החוצה עד שיוכל לראות את התמונה הגדולה, שתכלול בתוכה את כל התמונות כולן.
במשך קרוב לשנתיים שקד ווילבר על כל התרשימים, חקר אותם, חילק אותם בהמון צורות, מצא אינספור קווי דמיון וקווי שוני, אבל את התמונה הכללית הוא לא הצליח לראות. עד לרגע שבו פתאום, במהלך תקופה קצרה של 11 יום, הוא עבר חוויה נפשית ופיזית אינטנסיבית, מעין סאטורי של מודעות בוהקת ולא מרפה, שהשאיר אותו ערני לחלוטין אפילו בזמן שישן. באותם 11 יום נולד משהו שאנשים קוראים לו "התיאוריה האינטגרלית" או "התיאוריה של הכל".
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
עם יד על הלב: אתם מאמינים שאפשר לדעת ולהבין באמת את כל מה שקורה מסביבנו ובתוכנו? שאפשר לאחוז בתפיסת עולם שתכיל ותסביר את כל מה שאנחנו רואים ושומעים ומרגישים ועושים? ואם לא, מקובל עליכם שיש תפיסות עולם מלאות ומדויקות יותר ותפיסות עולם שטחיות ומוטעות יותר, או שכל חיווי ממין זה הוא סובייקטיבי לחלוטין ולכן אין לו שום ערך מלבד בין האדם לבין עצמו? 
