בחרתי להציג בפניכם במיוחד בבוא האביב והקיץ את נושא השליטה על הצורך ופעולה מתוך ערך. הצורך באכילה, הצורך בבזבוז, הצורך במין אסור, הצורך בלפטפט. לרכל, להאשים , לשקר, להיות צודק וכו'. צורך ישרת אותנו בטווח הקצר ויפגע בנו בטווח הארוך. חג החירות היה ההזדמנות שלנו לקחת את החופש לחיות בדרך שנרצה, בדרך שתעצים ותפרה אותנו, בדרך בה נחיה בשלמות מוחלטת עם מה שאנחנו כן ובמיוחד עם מה שאנחנו לא. בדרך בה ניפתח לחופש החירות,חופש הבחירה ובמיוחד החופש שלנו להיות ובלבד שנדאג לחיות בהתאמה מלאה לערכים שלנו ובהתאמה לערכים של הסביבה היקרה לנו. מה שתזרעו – תקצרו. אנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, אחראי אחריות מלאה לתוצאות בחייו. השבוע אמרה לי אחת הסטודנטיות שלי : " אני מרגישה שאימון הוא דרך אחרת לדעת יותר על עצמך ומכאן להשתמש בפוטנציאל הטמון בך על מנת להגיע להגשמת המטרות שלך נכון? אם כן, אמרה, אז אני לא מבינה איך אני יכולה להגיע למטרות שלי, לדוגמא: אני כל הזמן גדלה וקטנה במידות הביגוד כי אני לא מצליחה לשמור על המשקל שלי. אוף...איך אפשר לעזור לי באימון, די נמאס לי מהעניין...." יקירתי השבתי לה, נכון, האימון הוא דרך אחרת, (אני אישית מאוהבת בדרך הזו) לדעת יותר על עצמך ולהשתמש בידע הזה להשגת מטרות בחיים שלך ולהפוך אותם למאושרים, קלילים, זורמים, נעימים,החשוב מכל בבניה חיונית תוך עשייה מחודשת מיום ליום בה אתה מתממש. לא כל אדם מתאים לאימון, על מנת להצליח באימון אתה חייב להבין כי הדרך בה תפשת ויישמת את הדברים עד כה אינה בהכרח הטובה ביותר ויש דרכים נוספות שיתכן כי יביאו אותך לתוצאה טובה יותר . אם אתה משתייך לקבוצת האנשים הסבורים כי הם יודעים, הם תמיד צודקים, הם טובים יותר, הם מבינים יותר...לא תתאים לאימון.לדוגמא, שחקן כדורגל שינקוט בצעדים מסוימים ולא יביא לתוצאה ,חייב יהיה לשנות את הטקטיקה או האסטרטגיה על מנת להביא תוצאה אחרת , ככל שיתאמן כך יוטב. רוב ההתחלות מתחילות בצעדים קטנים, הן קטנות, נראות ברורות וחסרות חשיבות, אך במציאות הן הדברים החשובים ביותר בחיים. מה שחשוב זו לא רק ההתחלה הנכונה, אלא ההתחלה בכלל. ההתחלה היא משהו שקרה מדבר מה שאני עשיתי . במילים אחרות המילה החזקה בעלת חמש האותיות: פעולה. ללא פעולה, גם אם יש לכם את הרעיון הגדול ביותר ותוכנית הפעולה הטובה ביותר, עדיין תכשלו אם לא תפעלו. לעומת זאת רעיון צנוע ותוכנית פעולה לא גמורה לרוב יפיקו הצלחה כאשר הם ילוו במספיק פעולה, מה שמוכיח שגם הפעולות הקטנות ביותר ("הברורות והלא חשובות") יכולות להוביל להצלחה. העיקרון של ניוטון שאומר "שגוף במנוחה נוטה להישאר במנוחה וגוף בתנועה נוטה להישאר בתנועה" בהחלט מתאים לעקרון הפעולה. ברגע שעשיתם את הצעד הראשון (אפילו הקטן ביותר), הצעדים הבאים נראים קלים יותר לעשייה. פעולות, כמו תמונות, שוות אלפי מילים... האבחנה בין ערך לצורך היא זו שבטווח הארוך תעזור לך ולכולם לשמור על המשקל, גם על הפה גם באוכל וגם במילים הנזרקות לאוויר, לשמור על כספכם, , הישגכם, היחסים שלכם, מימוש העצמי שלכם ובעיקר על ההתנהלות שלכם כמנהיגים של עצמכם ובוודאי של האחרים. מה אומר עיקרון הצורך לעומת עיקרון הערך? עקרון הצורך משרת אותנו נאמנה בטווח הקצר של החיים ועל פי רוב פוגע בנו בטווח הארוך לעומת עיקרון הערך שמשרת אותנו נאמנה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. איך ? בוא ניקח את הדוגמא שהוצגה למעלה בנושא משקל, האישה היקרה שלא מצליחה לשמור על המשקל...מה קורה לה ביום יום? היא מחליטה כמו כולם להתחיל ביום ראשון דיאטה...ואז היא מצליחה לשמור נפלא עד שעות הערביים על אותה דיאטה שהבטיחה לעצמה לעשות...ואז...מגיעות להן השעות המתות בדרך כלל שבהן אנחנו מחפשים פיצויים ליום המפרך...אנחנו נזכרים בעוגה שמונחת במקרר,מרחמים עליה ועלינו שעבדנו כל כך קשה ואולי היא תיזרק ואז...הצורך מניע אותנו...לעברה....ואנחנו מתחילים ליישר...וליישר....ואחרי דקות ספורות לפתע גילינו שחיסלנו אותה בלי להרגיש ..והבדיחה הגרועה היא שלא שבענו....אז אם כבר אכלנו...אנחנו מרשים לעצמנו להמשיך. הנה איך בטווח המאוד קצר עשינו במו ידינו נזק לטווח הארוך. זה נכון לגבי חסכון בכסף....הבגדים קורצים... זה נכון לגבי מין אסור....זה נכון לגבי פליטות פה ואפילו זה נכון בבחירת בן הזוג שלנו. מי מכם כשהתאהב ידע בדיוק כיצד חייו יראו במרחק של 10 שנים. מי שידע שיקום.... התוצאות שאנחנו רוצים ולא משיגים הם בעיקר מתרחשות כי אין לנו שליטה על הצרכים שלנו. לדוגמא, שליטה על הפיתוי לאכול , לבזבז, לפטפט , להגיב, לשקר, לבגוד, אילו היינו מתחברים לכך שההתנהגויות האלה שייכות לאוטומט שבנו ששייך בעיקרו לעבר שלנו ומביא בעבורנו תועלת לטווח הקצר ונזק לטווח הארוך,אזי הדרך בה היינו בוחרים היא דרך ההתחברות לערכים שלנו שזו הייתה נותנת לנו תועלת בטווח הקצר ותועלת גדולה יותר בטווח הארוך. אך נאמר גם על ידי טברסקי וכהנמן כי נטייתו הטבעית של האדם היא להתחבר לרווח המידי שלו, מכאן התובנה כי רובנו שוגים. מכאן אתם הקוראים, תפנימו כי אנשים לא מקבלים את התוצאות שהם רוצים ולא משיגים ביצועי שיא בגלל התוויות שנתפרו להם בעבר. התוויות הללו מרכיבות את הדימוי העצמי שהוא למעשה התמונה שאנחנו מחזיקים על עצמנו בתת-המודע שלנו, ואשר מגדירה את 'מרחב האפשרי' שלנו - Area of Possible. תמונה זו של הדימוי העצמי שולטת באישיות שלנו, בגוף שלנו, במה שנעשה או לא נעשה ובמה שנשיג או לא נשיג! אנחנו חיים בשתי קופסאות – קופסת החסמים האמיתיים ובתוכה השנייה, קופסת החסמים העצמיים, אשר אינם נכונים או שאינם נכונים עוד. החסמים העצמיים נשלטים ברובם על ידי הדימוי העצמי אשר קובע כאמור "כמה מן הארץ המובטחת נראה ונחווה". מרבית האנשים רואים את עצמם (דימוי עצמי) בצורה שגויה בשל ניסיונות עבר ואמונות שתוכנתו בתת-המודע שלהם. העבר אין ,ההווה בינתיים והעתיד עדיין.כל שנותר הוא להבין כי ביצירת חשיבה עתידית מאפשרת שבה כל האפשרויות פתוחות ליצירת עתיד שונה וטוב יותר, טמון רק בדרך שונה של עשייה מזו שבחרתם עד היום ולא הביאה בעבורכם את התוצאות שרציתם. אם תמשיכו לעשות את מה שעשיתם עד כה תקבלו בדיוק את אותם תוצאות שהיו לכם . יעל סנה-כהן
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
בחרתי להציג בפניכם במיוחד בבוא האביב והקיץ את נושא השליטה על הצורך ופעולה מתוך ערך. הצורך באכילה, הצורך בבזבוז, הצורך במין אסור, הצורך בלפטפט. לרכל, להאשים , לשקר, להיות צודק וכו'. צורך ישרת אותנו בטווח הקצר ויפגע בנו בטווח הארוך.
