אריאלה שגב ישבה במשרדה הנאה בקומה ה – 21 של הבניין העגול בעזריאלי, מתבוננת בנוף הפתוח להפליא הנשקף מחלונה. מרגישה כלואה. תחושה של מרירות הזדחלה במורד גרונה. היא ניסתה לשטוף את התחושה המרה בעזרת האספרסו שהביאה לה מזכירתה לפני רגע, אך ללא הועיל; האספרסו אך הגביר את התחושה המרה. היא הניחה את ספל הקפה באיפוק והחליטה להפסיק להתעלם מהאמת. היא ידעה שהיא תקועה.
ההכרה במצב הביאה אותה לשלוח את ידה אל האינטרקום למזכירה ולהורות לה לא להעביר אליה שיחות בשעה הקרובה. רגע לאחר מכן, מצאה עצמה נעה בחדר כמו אריה בכלוב. 'ככה זה לא הולך', הסתובבה המחשבה במוחה. היא השליכה את נעלי הגוצ'י שלה, התיישבה ומשכה אליה את הבלוק הצהוב. היא לקחה נשימה עמוקה.
תקיעות – רשמה בראש הדף.
לאחר דקות ארוכות של בהייה בדף רשמה: תקיעות – היא מצב בו אדם איבד את הידיעה של כיוון התקדמותו, כמו זה העומד בצומת ולא יודע לאן לפנות.
'אני בכיוון אבל זה עוד לא זה', ידעה, כי עדיין לא חשה במתיקות המתלווה לתובנה עגולה ושלמה. היא הרימה את מבטה מתבוננת בעיר השוקקת שמתחתיה, נותנת למחשבות לזרום: תקיעות – מצב בו אדם שכח את הסיבה והמשמעות למעשיו כמו רופא ששכח את שבועתו. תקיעות – היא תוצאה של חוסר התחדשות של אדם בכיוון בו בחר, כמו אם שלא חידשה את נקודת מבטה על ילדיה הגדלים וממשיכה להתייחס אליהם כאילו והיו בני 12. תקיעות – יכולה להיווצר גם כאשר אדם לא מצליח ליצור לעצמו זמן ומשאבים המאפשרים לו להשיג את מטרותיו ולחיות את מה שחשוב לו, כמו זה הממתין לפנסיה כדי להתחיל לחיות.
הייתה לה תחושה שהיא מתקרבת לתובנה העמוקה של מצבה. צלצול הטלפון הפריע את הרהוריה. אריאלה חטפה את השפופרת. "ביקשתי לא להפריע", אמרה בקול מאופק. המזכירה, נבוכה מעט, השיבה: "מצטערת, אבל גדעון התעקש, הוא מבקש אותך עכשיו."
גדעון, הוא גדעון פישמן, גבר מרשים ונמרץ בסוף שנות החמישים לחייו, הבעלים של חברת הבניה הגדולה בארץ "בית חם", אותה הקים מאפס.
"שלום אריאלה, בואי הכנסי, שבי בבקשה", חייך אל בת טיפוחיו. היא רצתה לשמוט את גופה אל תוך הכורסא ולהיאנח עמוקות, אך שנים של משמעת עצמית עזרו לה להשתלט על הדחף ולהתיישב באלגנטיות אצילית.
מוטרדת אך למרות זאת מסוקרנת מהפגישה הלא צפויה, הכינה את עצמה להולך לבוא.
בעודם ממתינים למשקאות, סקר אותה גדעון במבט התר אחר האמת ושאל: "מה שלומך?"
השאלה הבנאלית זעזעה אותה והאכפתיות שמאחוריה נגעה לליבה. היא החליטה לענות לו בכנות גמורה וישירה: "אני תקועה".
גדעון התרווח בכיסאו, מוכן להכיל את סיפורה.
"קבלתי הצעת עבודה לתפקיד מנכ"ל בחברה בינלאומית", אמרה. המשפט נותר תלוי בחלל החדר. " בזמן האחרון אני מרגישה שמיציתי את עצמי בתפקיד הנוכחי שלי, אני מגיעה לעבודה ועובדת כמו מכונה, כאילו והלב שלי לא מגיע איתי, מעדיף להישאר בבית.
הוא שמר על ארשת פנים נינוחה,אך לקח לו דקה לענות. כשענה בחר כל מילה בקפידה. "אין ברצוני לעצור את התקדמותך, להפך, אני אתמוך בכל החלטה שנראת לך כמקדמת את צמיחתך, אבל נראה לי שהתלבטותך עמוקה הרבה יותר מהנראה לעין. הרשי לי לשאול אותך שאלה: מה באמת חשוב לך?"
אריאלה הביטה בו כאילו היה חייזר. הבעת פניה גרמה לגדעון לפרוץ בצחוק משחרר. הוא המשיך והסביר, "פרשת הדרכים עליה את נמצאת מחייבת החלטה. רוב האנשים מחליטים רוב הזמן מהבטן ולכן ההחלטות נדמות להם קשות. כשתדעי מה באמת חשוב לך, תהיה לך פלטפורמה יציבה לקבלת החלטות".
גדעון הוציא את אריאלה לחופשה בת שלושה ימים, שתחילתה מיד, בתקווה שתחזור עם תובנה ופתרון.
מהיותה פרקטית ללא תקנה ישבה כעבור שלוש שעות במטוס ארקיע קטן בדרכה לאילת, תוהה כיצד מצליחים האנשים הגבוהים לדחוס עצמם לרווח שבין הכיסאות במטוס. באנחה כבדה הוציאה את הבלוק הצהוב ושקעה שוב בתהליך החיפוש. תחילה העבירה את הרעיון לתצוגה גרפית: הכיוון לא ברור
אין משמעות אין חוקיות וסדר
אין התחדשות וצמיחה
'ואיפה בדיוק אני בתמונה'? היא התבוננה שוב על המבנה שיצרה. הוא הזכיר לה שושנת רוחות ולכן ציירה שושנת רוחות פשוטה : N
E W
S
מחויכת רשמה: NEWS
ככל שהמטוס טיפס לגובה, כך השתחרר מוחה והחשיבה הפכה בהירה יותר, חדה יותר, מדויקת. העט שבידה רצה על הדף:
כיוון ללא התחדשות וצמיחה הופך אדם להיות דוגמטי התחדשות ללא כיוון תהפוך אדם להיות כאוטי משמעות ללא חוקיות היא רומנטית ומתפזרת חוקיות ללא משמעות היא עריצות כיוון ללא משמעות מוביל לתסכול ושחיקה כיוון ללא תוכנית או סדר לא יצא לפועל סדר וחוק ללא כיוון יוליד רובוטים משמעות ללא כיוון הינה חיים מדיטטביים בלבד סדר וחוק ללא התחדשות הם ביורוקרטיה משמעות ללא התחדשות הינה שקיעה איטית פנימה התחדשות ללא משמעות היא עקרה התחדשות ללא סדר וחוקיות היא מקרית ואקראית
בעוד עיניה מרפרפות על הכתוב זיהתה את עצמה בתחושת התסכול והשחיקה. היא איבדה את המשמעות.
היא לקחה מונית משדה התעופה למעבר טאבה, מרוגשת מחציית הגבול הקרובה. היא הפכה להיות מודעת לגבול הפנימי אותו עליה לחצות כדי למצוא את המשמעות הנסתרת.
אם ושני ילדיה, תייר מאירופה וזוג נוסף היו עסוקים בתהליכים הנדרשים למעברי גבולות, ואריאלה תהתה על הגבול הפנימי אותו עליהם לחצות בתהליכי הצמיחה שלהם.
כעבור כשעה ישבה במונית מסוג פג'ו, ישנה ומתפרקת, דוהרת בכביש הפתוח. נושמת אל תוכה את השקט הדורשני של סיני.
הנהג הבדואי האדיב הוריד אותה בראס אל שטאן. הוגש לה תה חם ומתוק כנהוג והוקצה לה חדר שממנו נשקף מרחב פתוח של גווני כחול אינסופיים. היא יצאה אל חוף הים האדום. מפנה את גבה לכחול ונותנת לצבעי הכתום והסגול של השמש הנעלמת להיספג דרך עינה, נשטפת בגווני השקיעה, מוצאת את השקט בתוכה. במרחק מה ממנה ראתה את האם ושני ילדיה ממעבר הגבול מתמסרים לבניית ארמון בחול, שקועים לחלוטין ביצירה. היא נדהמה מהעובדה כי ילדים רכים, המאבדים סבלנותם בקלות, מרוכזים עמוק כל כך בתהליך בניית בית.
השקט הפנימי של אריאלה כמו התערבל בשקט של סיני, מאפשר לקול דק רך ועדין להתהוות בתוכה – 'המשמעות של בניית בתים: הבית מקנה ביטחון לאלו הגרים בו, זה כנראה צורך טבוע מלידה'.
היא הבינה שבשנים האחרונות לא הייתה עסוקה בבניית בתים או ברווח כספי אלא באפשרות ליצור ביטחון עבור אנשים. אריאלה יכלה לראות בבהירות את הנטייה הטבעית שלה להעניק ביטחון לסובבים אותה. היא הבינה שביטחון חשוב לה. היא הבינה את המושג 'מטרה מחוץ לעצמך' בו נתקלה באחד מקורסי הניהול אותו עברה לאחרונה. המטרה הרחבה היא המשמעות האמיתית. משמעות זו שומרת את האדם בחיים, היא זו המפתה את הלב להצטרף למסע. דינה החליטה להתענג במנוחה רגועה בשארית הערב, אפשרה לכפות רגליה לשקוע בחול הלבן והרך בעודה פוסעת לעבר ארוחת הערב.
אריאלה התעוררה מלחישתו החרישית של נפטון הקורא לה. יוצאת מחדרה, פסעה אל תוך השחר הממתין בחוץ. טובלת במים הקפואים, שוטפת את קורי השינה האחרונים, הפכה ערה לקול השקט והעדין של הלב: כן, גם עזרה חשובה מאוד, כמו גם יוזמה והקמה של חדש אשר לא היה שם קודם.
בעודה שוחה חזרה לחוף נתמלאה באותה מלאות עגולה של תובנה שלמה אותה חיפשה בקומה ה – 21 של בניין המשרדים שלה.
היום זרם לו בקצב המיוחד כל כך של סיני. אריאלה התרווחה בין הכריות והמרבדים שבאוהל הבדואי שעל החוף, פותחת שוב את הבלוק הצהוב. היא עברה במחשבתה על תחומים מחייה וזיככה את הדברים החשובים מכל תחום. לפני ארוחת הערב הייתה בידייה רשימה בהירה של התפקידים השונים בחייה ומה חשוב בכל תפקיד כזה. היא שמה לב לעובדה כי מספר דברים חוזרים על עצמם בכל התפקידים. היא הפרידה אותם לרשימה נפרדת: בטחון, עזרה, בניה של אפשרויות חדשות ותקווה. מרוצה ושלווה, נרדמה תחת למפל הכוכבים שנדמה כמופע זיקוקי דינור.
בבוקר התעוררה כששאלה מנקרת במוחה. הצד הפרקטי באישיותה של אריאלה חיפש תרגום מעשי לתובנות של אתמול:
'מה עושים עם כל זה?'
בעודה נענת שוב לקריאתו השקטה של נפטון, אוספת בדרכה את הסנפירים, המסכה והשנורקל, נתנה לשאלה למלא אותה והמתינה בסבלנות לאותו קול פנימי, הנובע ישירות מהלב, ונושא איתו תשובה ברורה.
לקראת סופו של אותו היום ידעה אריאלה כי ההתלבטות שלה באה לקיצה. היה לה רעיון. נותר לה יום אחד לפני החזרה לקלחת המהירה שממנה הגיעה. היא הקדישה את היום כולו כדי לפתח ולייצב את הרעיון החדש שלה, שיאפשר לה להישאר במקום העבודה אותו אהבה ולפתח אגף חדש בחברה. אגף שיעסוק בבניה, עזרה לקהילה ויצירת בטחון לאלו שהביטחון הבסיסי ביותר חסר להם.
היה לה רעיון מבריק. היא תקים פרויקט שבסיסו הכלכלי ישען על אותם 10% מהרווח אותם תורמת כל שנה 'בית חם'. היא רצתה לקחת את הכסף הזה, להציב אתגר לאנשים במצוקת דיור קשה וללמד אותם לבנות בתים עבור עצמם, תוך תהליך של הקמת בנין בו יוכלו לגור לבסוף. התוכנית הלכה וקיבלה במוחה קווים ברורים ומוגדרים. היא הייתה מוכנה לפעולה. ליבה עלץ בקרבה והיא הרגישה נמרצת ומשתוקקת להתחיל בעבודה הרבה אותה תכננה לעצמה. כעט נותר רק לשכנע את גדעון.
במהרה מצאה עצמה שוב דחוסה במטוס הקטן, תוהה מה היה חשוב לאלו שעיצבו את החלל במטוסי הנוסעים. שוקלת כיצד תציג את תשובתה בפני גדעון, פנתה שוב לדפדפת הצהובה. אריאלה החליטה לתאר בפני גדעון את התהליך שאותו עברה במקום להסתפק בתשובה המורכבת מסיסמאות ריקות. היא כתבה על הדף: NORTH
EAST WEST
SOUTH
כשסיימה לכתוב, ידעה שמצאה כלי נפלא לניתוח מצבים שלה עצמה, של משפחתה, החברה בה עבדה ואנשים אחרים. בו ברגע החליטה לפתח את הכלי לכלל שיטה מובנת, שתעזור לאנשים לעזור לעצמם לעזור לעולם.
שעות ספורות מאוחר יותר ישבה אריאלה עם גדעון בבניין העגול, מדברת בקול מלא התלהבות וחיות, מגוללת בפניו את תשובתה וצופה בחיוך מלא האושר ההולך ומעמיק את הקמטים מסביב לעיניו של גדעון פישמן.
"אני מבקש", אמר גדעון, "תוכנית לפרויקט הזה שאת מציעה, ואני מבקש שתסרקי את 'בית חם' דרך המשקפיים הללו של ה – NEWS. אני רוצה לדעת היכן לדעתך החברה תקועה ואיך אפשר לחלץ אותה מהתקיעות".
אריאלה, שלא ציפתה לשום תשובה אחרת, ניגשה מאושרת לעבודה הרבה שלפניה.
הפוך לעמוד הבית 
הוסף למועדפים 
שלח לחבר
גרסת הדפסה
“NEWS " - מערכת לניווט מתקיעות
