 הניסוי הציע ל- 12 נערים בוגרים שבאו מרקע של חוסר מוטיבציה וכח רצון להישתתף באתגר. הם חולקו לשתי קבוצות שוות פחות או יותר ברמת הכושר הפיזי ובמשך שלושה שבועות עברו אימונים מפרכים בשתי שיטות שונות לחלוטין. קבוצה אחת שניקראה "קבוצת הגזר" קיבלה הדרכה מעודדת ואמפטית. חברי הקבוצה אף פעם לא נענשו וקיבלו פרסים על כל ביצוע מוצלח. "קבוצת המקל" לעומת זאת, אומנה תחת מישטר צבאי נוקשה בצורה קיצונית. חבריה קיבלו מיספרים במקום שמות, חטפו צעקות על ימין ועל שמאל ונענשו בחומרה על כל כישלון. בתום שלושה שבועות של אימונים מפרכים, נערך מיבחן מסכם בן יומיים, תחרות ראש בראש בין שתי הקבוצות. מי מבין שתי הקבוצות לדעתכם ניצח?
ובכן, קבוצת המקל ניצחה בתחרות ובגדול. אמנם היתה זו רק תוכנית בידור ולא ניסוי מדעי מדויק, אבל התוצאות עדיין מעוררות תהייה - האם חיזוק חיובי ואמפתיה פחות אפקטיביים מיחס קשוח ואיומים? מקל - IN, גזר - OUT?
נראה שבחיים כל אחת מהשיטות לא עובדת לבדה ונחוץ איזשהו שילוב ואיזון ביניהן. הסבר אפשרי לתוצאות אפשר לקבל בבחינה שלהן בעזרת מודל הדינמיקה הספירלית. זהו מודל שמנסה לפשט את המורכבות הגדולה של תפיסות העולם המרכיבות את הקיום האנושי. ניתן בעזרתו לבחון דרכי מחשבה וקבלת החלטות, היתפתחות של ערכים ותפישות עולם וכן כיצד אנשים מגיבים אחרת למוטיבציות שונות. המודל מגדיר שמונה שלבי היתפתחות הנקראים Memes (פירוט כאן). כל מים מיוצג בספירלה בצבע שונה ומייצג רמת תודעה ותפיסת עולם שונה. כל מים נולד בשלב כלשהו של ההיסטוריה האנושית, בהתאם לנסיבות החיים שרווחו באותה תקופה. ניתן לראות שהשינוי המתמיד בתנאי החיים לאורך ההיסטוריה יצר מגמה של היתפתחות במעלה הספירלה שנימשך עד היום. עם זאת, גם היום ניתן למצוא נציגים באוכלוסיה לכל אחד מהשלבים.
על פי תיאורם, שלב ההיתפתחות של הנערים שהישתתפו בתכנית נקרא אימפולסיבי-אגוצנטרי. שלב זה הוא השלישי במודל הדינמיקה הספירלית ומיוצג ע"י הצבע האדום. הוא היתפתח לפני כ- 50 אלף שנה יחד עם היתפתחותה של תודעת אגו בתהליך של "מרד נעורים" במודל השיבטי שמרני שקדם לו. נציגים חברתיים של השלב הזה ניתן למצוא בקרב נערים מרדניים, כנופיות רחוב, מיבנים חברתיים היררכים קשיחים, אירגונים בסיגנון מאפיה, כפריים וכוכבי רוק פרועים. ברמה האישית, השלב האדום מתחיל בגיל "שנתיים הנורא", כשהתינוק מתחיל לפתח תודעת "עצמי" וניפרד אט אט מהתלות המוחלטת בסובבים אותו. הוא שם את עצמו במרכז, רוצה לעשות הכל לבד ומתחיל לתבוע את המגיע לו עכשיו ומייד. צורת החשיבה שלו אופיינית לגישה האדומה - חשיבה קיצרת טווח המיתמקדת בסיפוק הרגעי ונעדרת תכנון עתידי. אפשר להדגים גישה זו אם נניח לפני הילד סוכריה ונבטיח שאם יתאפק במשך רבע שעה, יקבל סוכריה נוספת. מנחשים מה יקרה? הסוכריה תעלם לפני שנסיים את המישפט. הילד פשוט לא יתפוס את המשמעות של גמול עתידי במידה ויתאפק.
הגישה החינוכית שנכונה לשלב האדום על פי המאפיינים שלו היא כזו המשלבת קשיחות ואמפתיה, מתן חופש נישלט, הגדרת גבולות ברורים ויחסים המובססים על כבוד הדדי. מצד אחד הטלה של מרות מעמדה של סמכות, יחד עם יחס אמפתי בעיתוי הנכון וחיזוק של הצלחות והישגים. חיזוק חיובי ועידוד בלבד כפי שנעשה בקבוצת הגזר, עלול להיתפס אצל האדום כחולשה. מנהל או מאמן שינהג רק כך עשוי להיתפס כרך מדיי וחלש. הוא עשוי לקבל יחס של זילזול מופגן, יעורר חוסר אמון ויעודד הקצנה של הנטיות האדומות להיתנער ממיסגרות וגבולות. על אחת כמה וכמה במיסגרת כמו צבא, בה מצפה האדום הטיפוסי לדמות סמכותית וחזקה שתציב לו גבולות ברורים. אם לוקחים בחשבון את הנטיות האדומות יחד עם הגישה המוקצנת שקיבלה כל אחת מהקבוצות, ניתן להבין את הניצחון של המקל על הגזר. עם הרכב אחר של אנשים, בעלי תפישת עולם שונה, כניראה שבניסוי היו מיתקבלות תוצאות אחרות לגמרי. |
שלח לחבר
גרסת הדפסה